לא גידלתי להאמין בסנטה, אם כי אני חייב להודות שהיה כיף לחגוג פעם בשנה עם גבר מסודר, עליז, לבן זקן, שאיתו יכולתי לחלוק את רצונותי ומי ייתן לי תמריץ ל להתנהג כל השנה.

מעולם לא הגעתי להושיט יד לתיק שלו לשלוף מתנה מיוחדת, לראות את מזחלתו או ללטף את האיילים שלו, לשבת על ברכיו ללטף את זקנו או להתקרב מספיק כדי לשמוע את הו, הו, הו, ויצא עם מרגיש שזקן העליז הזה יטפל בי.

אני גמרתי את זה עכשיו - באמת. ועכשיו הגעתי למצב שהחברים שלי תפסו אותי, בידיעה היטב שיש שם הוא שום סנטה או שום גמדי סוד חמודים ומופחתים עוזרים בבישול בחנות שלו בזמן שאנחנו מדביקים את שנת היופי שלנו.


אז, למי ולמה נוכל לפנות כשאנחנו מלאים במשאלות וגעגועים? מה - ומי - יכול לתפוס את מקומו של חיק נוח, חיבוק מבורך, חיוך יודע, אופי מבין?

אני חושב שהגיע הזמן לפנות ל מתנה של עצמנו. אחרי הכל, השנים לימדו אותנו כל כך הרבה, ועכשיו אנו יכולים לסמוך על הדברים שהגיל - לא סנטה או פקסימיליה כלשהי - העניקו לנו: אותו קליידוסקופ של חוכמה קולקטיבית, אינסטינקט, כוח, פרספקטיבה, כוח, אמפתיה, חמלה, חוסר פחד, יצירתיות, אושר, אומץ לב, ביטחון, עדינות, הבנה, והכי חשוב - המשך בריאות טובה.

וכך, עונת החגים הזו - וכל השנה - אני פונה פנימה כדי לאסוף את כל המתנות שיש לי, לחבק אותם ולשחרר אותם לכל מי שרוצה לקבל אותם. הם אולי לא מגיעים עם קשתות מסודרות, אבל אל תתנו לנייר העטיפה הנוצץ להטעות אתכם: זה מה שבפנים באמת נחשב.

חג שמח לכולכם. מצפה לשוחח איתך לשנת 2017!


(Livecast) What Are Your Travel Plans for 2020? Good Locations? (יָנוּאָר 2021).