מאת ג'ולי טרנה (פוסט אורח)
פוסט זה הוא חלק מהסדרה Real Women, Real Stories.

לפני שנה בדיוק לפני כן, הגסטרואנטרולוג שלי משך את הווילון בחזרה ומצא אותי עדיין במצב פוסט-קולונוסקופיה, גרוגי, ובכל זאת בעיקר ער ואמר את המילים שחיכיתי לשמוע מאז 2009: "אין כיבים. אתם נמצאים בהפוגה . " נשמתי אנחה אדירה של הקלה והכרת תודה - סוף סוף הקולונוסקופיה שהעדתי בפעם הרביעית מזה 12 חודשים יצאה לטובה. זה היה שווה את זה. זה היה את כל שווה את זה.

לסכם


אבל בואו ניקח צעד אחורה לפני ארבע שנים בדיוק כאשר הדברים לא היו כל כך גדולים. בשלב זה בדיוק יצאתי מבית החולים לאחר שההתלקחות הרביעית שלי בשנתיים הייתי בעיצומם של ניסוי הביולוגי השלישי שלי כשגויסתי לרוץ חצי מרתון לטובת אתגר הצוות של קרן קרוהן וקוליטיס. הרגשתי חזק יותר, אופטימי, וכמו שיכולתי לקחת על עצמי את העולם. שלא לדבר, הבחורה שגייסה אותי להתמודד לארגון הפכה במהרה לאחת החברות הכי טובות שלי. אז קיץ 2013 הבטיח להיות בלתי נשכח. וזה היה - גם טוב וגם רע.

באחד השבת הייתי בבריכה מקומית עם החבר הכי טוב שלי - וזה מה שני ילדים בני 27 עושים בפילי בסוף השבוע - והתחלנו לשוחח עם שני בחורים. לשמחתנו הם התעניינו בנו מאוד ושאלו כיצד אנו מכירים אחד את השני. עניתי בגאווה, "ניקול גייסה אותי לרוץ חצי מרתון עבור קרן קרוהן וקוליטיס, ואני חולה קרוהן."

אחד מהם ענה, "יש לך קרוהן? זה מבאס. חבר של המכללה שלי חולה גם במחלת קרוהן." מה שחשבתי שתהיה הערה אוהדת, בסופו של דבר הייתה אמירה שלעולם לא אשכח. הוא אמר, "כדאי לך לקוות שאתה נשוי בעוד 3 שנים כי אז אתה הולך לקבל תיק ואף אחד לא ירצה אותך."


הייתי בת 27, רווקה, ופשוט נאמר לי על ידי בחור שאיש לא הולך לרצות אותי בעוד כמה שנים בגלל המחלה שלי והפוטנציאל שיש לי תיק איסטוסטומי. חשבתי בתחילה, איך אתארך אם זה מה שבחור חושב על אלה עם קרוהן?

רציתי נואשות להשתלב ולהיות נאהב ומקובל על מי שאני. היה קשה מספיק להיות ילדה רווקה בסוף שנות ה -20 לחייה, אבל היה קשה עוד יותר לסבול ממחלה אוטואימונית שהיא ההיפך הגמור מסקסי.

הכי טוב ... אותי


הבנתי שהדבר היחיד שאני באמת יכול לשלוט עליו היה אורח החיים שלי. מיד התחלתי לתרגל טכניקות להפחתת לחץ, לתזמן פגישות לדיקור ולשפר לחלוטין את הדיאטה שלי. הלכתי ללא גלוטן וגזרתי מהתזונה אוכלים חלביים, סויה והכי מעובדים (כל בחורה צריכה קצת פסטה בחייהם אז אני מזלזלת מדי פעם).

עם זאת, התקשיתי להשתלב בחיי החברה הרגילים עם המגבלות החדשות שפותחו. היה קרב תמידי של "האם אני משתלב, או שאני מרגיש חולה?" כשאתה אוכל עם חברים. לאחר ניווט בהצלחה בקבלה חברתית תוך כדי הרגשה טובה, הבנתי שיש צורך במישהו כמוני שם בחוץ.

אז למדתי להיות תזונאית ולהרוויח את הסמכת מאמן הבריאות שלי כדי שאוכל להשיג ידע מעמיק על הצד הכימי והתרופות של המזון והתזונה. בשילוב זה עם החוויות האישיות שלי עם המחלה ולמידה כיצד לחיות בהצלחה כמו אדם "רגיל" למרות שיש לי כמה מגבלות תזונתיות, התחלתי לעבוד עם לקוחות כדי לעזור להם לחיות את הגרסאות הטובות ביותר לעצמם, ולהגדיל את איכות חייהם. והנה אני היום, ב- Best Whole Self.

עתיד בהיר עוד יותר

לא רק שאני חוגג את יום השנה הראשון שלי להיות היום בהפוגה, אני גם חוגג את העובדה שמצאתי מישהו שאוהב אותי בדיוק כמו שאני, ובחר בי להיות אשתו. אנו מתכננים את חתונת האביב שלנו. האם אני אומר שיש לי את ה"באושר באושר שלי "? לא, כי האושר הוא מסע, לא יעד.

אבל אני עובד על המשך האושר שלי בכל יום בכך שאוהב כל יום, מוקיר כל יום וממש חי כל יום כמו שלי העצמי השלם הטוב ביותר. ואני מעודד את כולכם לעשות את אותו הדבר.

פוסט זה הופיע במקור ב- Best Whole Self.


צבע הכסף 30 1 2019 ראיון על הגעה לבנק לצורך קבלת משכנתה - עשו ואל תעשו (אוגוסט 2020).