לאחרונה הייתה לי הזכות לראיין את ד"ר ג'ואן ורניקוס לסדרת הפודקאסט שלי "מלאות אמצע החיים", שהם שיחות עם אנשים מעניינים על בריאות, אהבה, חיים ומשמעות. ד"ר ג'ואן הייתה מנהלת מדעי החיים בנאס"א עד שנת 2000 כאשר "פרשה" כדי לכתוב ולדבר (קצת פרישה!) על חלק מהמחקר פורץ הדרך שביצעה מהנוף המיוחד שלה בנאס"א.

אתה יכול להאזין לראיון כולו כאן, אבל רציתי גם לזקק את הקטעים הרלוונטיים לקוראים.

כפי שאתה יכול לדמיין, השפעת כוח המשיכה, או היעדרו, מהווה דאגה מהותית עבור מדענים בנאס"א. אסטרונאוטים נחשפים לסביבות כוח משיכה נמוך, לעיתים במשך חודשים בכל פעם, אשר משפיעות על עצמות ואיברים, דם וכלי לב וכלי דם רבים ומגוונים. במהלך תקופתה בנאס"א התמחה ד"ר ג'ואן בהשפעות הכובד על המערכת האנושית.


אבל הנה העניין: דוקטור ג'ואן הבין שכוח הכבידה פועל על בני אדם אדומים בדרכים דומות! כשאנחנו עומדים ונעים סביב, אנו נתונים להשפעות מלאות של כוח הכובד שמושך אותנו למרכז האדמה בצורה אנכית. אבל כשאנחנו אופקיים, שוכבים במיטה, למשל, משיכת הכובד מתפשטת באופן שווה על גופנו והיא הרבה פחות אינטנסיבית - דומה לחוויה של האסטרונאוטים. "השינויים שליוו בשכיבה במיטה ... 24 שעות ביממה ... דומים מאוד לאלה שאנו רואים באסטרונאוטים. ניתן, אולי קצת פחות אינטנסיבי," אמרה ד"ר ג'ואן.

מעניין, השינויים המטבוליים האלה לא מתרחשים כשאנחנו ישנים בלילה. נראה כי לשינה רגילה יש השפעה משקמת, "גמילה" על הגוף והמוח, שחשוב גם לבריאות טובה.

מכיוון שהאסטרונאוטים המעטים שבילו זמן לחיות במיקרו-כוח משיכה היו קשה יותר למצוא מאשר נבדקים שמוכנים לשכב במיטה, ד"ר ג'ואן החל ללמוד את ההשפעות של מתיחות ארוכות של זמן שבילו בצורה אופקית. היא גילתה, למשל, שאחרי כארבעה ימים "שינויים משמעותיים מאוד" החלו להתרחש באופן בו נבדקים שלה חילפו חומרים נוזלים, במערכת הלב וכלי הדם ובתגובות לחץ. כמובן שכמו באסטרונאוטים, השינויים הללו לרוב התהפכו כשנבדקי המבחן קמו והסתובבו או שהאסטרונאוטים חזרו לכדור הארץ, וכוח המשיכה השתלט עליו.


ואז, ד"ר ג'ואן ביקרה את אמה הקשישה של חבר שהיתה מרותקת למיטה, והיא הבינה שהשינויים בכבידה הנמוכה שלמדה נראו כמו הזדקנות. האם היה קשר בין התרבות הישיבה והולכת יותר ויותר שלנו לבין הסימפטומים של הזדקנות מוקדמת? ד"ר ג'ואן חושב שהמחלות הכרוניות של קשישים - סוכרת, בעיות לב וכלי דם, השמנת יתר, אובדן עצם ובזבוז שרירים - מתרחשות בגילאים צעירים יותר, אפילו בילדותן, מכיוון שאיננו מאפשרים עוד לכבידה לבצע את עבודתה. אנחנו יושבים יותר מדי וזזים מעט מדי.

ד"ר ג'ואן שיערה שהגוף אמור לנוע כל היום, ובעבר הלא רחוק זה קרה באופן טבעי. סבא וסבתא שלנו "התכופפו והושיטו יד וביצעו מיטות וניקו ושטפו וגיננו. והלכו וקנו מצרכים והלכו הביתה או רכבו על אופניים או כל דבר אחר."

בעקבות מספר מחקרים, ד"ר ג'ואן סבורה כי פשוט עמידה היא "בסיסית" להתמודדות עם השפעות חוסר הפעילות. עמידה ואז הסתובבות הופכת את ההשפעות המיקרו-כוח הכבידה של שכיבה במיטה - או של הזדקנות.


הבעיה היא שאנחנו לא חיים כמו סבא וסבתא שלנו. סביר יותר שאנו יושבים שעות מול מסך זה או אחר במשרד ובבית. ואז, אם אנחנו ממושמעים, אנו עשויים להתאמן מספר פעמים בשבוע.

פעילות גופנית, אף שהיא טובה בפני עצמה, אינה מספיקה כדי להשפיע על ההשפעות של ישיבה במשך שעות בכל יום. גופנו נועד לנוע, לעבוד כנגד כוח הכבידה. זה - לא לשבת - הוא מצבנו הרגיל, תוצאה של עידנים של התפתחות.

לאחר שפרסם ספרה ב 2011, "יושב הורג, נע מרפא", שורה של מחקרים חדשים תמכו בהשערה שפיתחה מעבודתה בנאס"א: לתקופות ארוכות של חוסר פעילות יש השפעות בריאותיות מזיקות.

"ישיבה מחמירה לחלוטין את הכל", אמרה ד"ר ג'ואן. "בין אם אתה מדבר על סרטן (סרטן הערמונית, סרטן השד), מצבים קרדיווסקולריים, שבץ מוחי, מצבים מטבוליים, סוכרת, השמנת יתר - אתה קורא לזה, זה מחמיר." (הנה למשל הדו"ח של NPR על מחקרים שנערכו לאחרונה על נושאי הזדקנות. המסקנה? אם לא תלך עכשיו, יתכן שלא תצליח לעשות זאת אחר כך.)

אז מה עלינו לעשות, במיוחד אם אנחנו עדיין עובדים ומחוברים לשולחן כל היום - אבל גם אם אנחנו בפנסיה וקוראים או סורגים?

למרבה המזל, הפיתרון פשוט. "תעמוד!" אומר ד"ר ג'ואן. גש לסירור המים, לשירותים, פשוט קח הפסקה כל 30 דקות בערך. אתה לא צריך לקפוץ על הליכון או לצאת לטיול של 30 דקות, פשוט קם ותזוז כמה דקות. אתה לא תוריד במשקל ולא תטון את שריריך עם משטר זה; זה לא נועד לתפוס את מקום האימון והתזונה הבריאה, אבל זה הרגל טוב להתפתח אם אתה יושב בקביעות שעות בכל יום.

כוח הכבידה הוא חבר שלך, אומר ד"ר ג'ואן. חבקו את זה!

Barb DePree, MD, הוא גינקולוג מזה 30 שנה, המתמחה בטיפול בגיל המעבר בעשר השנים האחרונות. ד"ר DePree נבחר לתואר העוסק במוסד גיל המעבר לשנת 2013 בשנת 2013 על ידי אגודת מנופאוזה בצפון אמריקה. הפרס זיהה במיוחד את ההישגיות, התקשורת והחינוך שהיא עושה MiddlesexMD, אתר שהקימה ובו הופיע לראשונה הבלוג הזה. היא גם מנהלת שירותי נשים אמצע החיים בבית החולים הולנד, הולנד, מישיגן.


Palestinians of the West Bank | Settlements Part 4 (אוֹקְטוֹבֶּר 2020).